החלטה בתיק בש"פ 10979/05

א.        ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט רוזן) מיום 1.11.05 בב"ש 93189/05 בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 40276/05.

ב.        (1) נגד העורר ו-14 אחרים הוגש כתב-אישום בגין פעילות עבריינית מאורגנת ומגוונת. לפי הנטען בכתב-האישום, סר העורר למרותם של העומדים בראש הארגון העברייני, פעל בהתאם להנחיות שקיבל מהם ובתמורה שולם לו בכסף או בשווה כסף. במסגרת זו עודכן העורר על-ידי ראשי הארגון על קשר שקשרו לירות באחד מחברי הארגון באסל עאסי (להלן באסל), שנחשד בשיתוף פעולה עם ארגון עברייני מתחרה. ראשי הארגון הטילו על העורר לבצע את משימת הירי, ומסרו לו לשם כך נשק ותחמושת. לפי הנחיות ראשי הארגון נסעו העורר ושני אחרים לכפר שבו שהה באסל כשהם מזוינים ברובה סער שסופק להם ועוטים כובעי גרב על פניהם. משהבחינו בבאסל, ירד העורר מן הרכב כשהוא אוחז בנשק וירה צרור יריות לעברו. באסל נס על נפשו עד שמעד. העורר רדף אחריו וניסה לירות בו, אך נתקל במעצור בנשקו. אז נמלטו העורר ושני האחרים מהמקום.

           כתב-האישום מייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל חבלה בכוונה מחמירה, לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

           (2) ביום 1.11.05 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי קיימות נגדו ראיות לכאורה המבוססות על עדות באסל, על הפרכת טענת אליבי שהעלה העורר באמצעות איכון טלפון נייד שברשותו, על הימצאות חלקיק ירי על בגדיו לאחר האירוע, ועל כך שהעורר שמר בחקירתו על זכות השתיקה ביחס לשאלות הנוגעות לאירוע נשוא כתב-האישום. כן נקבע כי קיימת נגדו עילת מעצר בגין מסוכנות בולטת, הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו, הואיל ונעשו, לפי הטענה, בעת שהיה אסיר ברישיון ומעברו הפלילי, שעה שזה לא כבר שוחרר ממאסר. עוד נקבע כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות.

ג.        (1) על החלטה זו הוגש הערר, בו נטען כי יש לשחרר את העורר שחרור מלא או לחלופת מעצר בתנאים מגבילים;  זאת מן הטעם הנטען שאין קיימות נגדו ראיות לכאורה. לעניין זה נטען כי עדות באסל נגד העורר אינה מהימנה, כי לעורר טענת אליבי הנתמכת בגירסת אחר, כי מכשיר הטלפון הנייד של העורר לא היה על גופו בעת האירוע, כי חלקיק הירי שנמצא על בגדיו אינו ראיה בהכרח להימצאותו במקום הירי, וכי העורר שתק בחלק מחקירתו אך מחמת משבר אמון שחש כלפי חוקריו. עוד צוין כי נאשם אחר בפרשה, שחלקו באישום כנטען גדול מחלקו של העורר, שוחרר בהסכמת המדינה.

           (2) באת כוח העורר, שטענה כל שניתן לטעון, הטעימה בדיון בין השאר כי במשך תקופה שבין 7.8.05 עד 29.8.05, מועד בו נעצרו חשודים רבים בפרשה, היה העורר משוחרר, ולא עשה צעדי הימלטות, דבר המעיד לזכותו כנגד טענת המסוכנות. כן ציינה, כי מרבית האישומים שבכתב האישום אינם מיוחסים לעורר. עוד טענה כי הראיות נגדו מכורסמות, הן בהקשר לאיכונו של הטלפון הנייד - לשיטתה לא היה ברשותו של העורר כלל - והן בהקשר להימצאות חלקיק ירי אחד בלבד על בגדיו, שערכו הראייתי מוגבל. ועוד אמרה, כי חלופת המעצר שהוצעה טובה.

           (3) בא כוח המשיבה טען, כי הטעם שעורר זה נמחק מחלקים אחרים מכתב האישום הוא מחסור בראיות סיוע, הגם שהיו אינדיקציות להשתתפותו באישומים אחרים; ובאשר לטענות הראייתיות, האיכון שנעשה לפלאפון שלו שולל את האליבי, וממצאי חלקיק הירי הם ראיה טובה; ועוד, לעורר עבר פלילי המעיד על מסוכנות.

           (4) לאחר העיון, איני רואה מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ישנן ראיות לכאורה על פי עדות באסל המסתייעת באיכון ובחלקיק הירי,  והן עונות לעניין שלב המעצר על הצורך בפוטנציאל ראייתי לפי הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק). אין מקום בשלב זה להידרש לטענות בדבר העדר האמינות בגירסתו של באסל. אוסיף כי כידוע שמירה על זכות השתיקה עשויה לחזק ראיות נגד חשוד או נאשם. משמצרפים את אלה לעברו הפלילי של העורר, לרבות ביצוען לכאורה של העבירות בתיק זה בהיותו אסיר ברישיון, אין מקום להיעתר לערר.

           ניתנה היום, י"א בכסלו תשס"ו (12.12.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: